בעיות שינה אצל ילדים; הדרך לישון לילה שלם 

הדרך לשנת לילה רצופה של הילדים, מתחילה באופן בו אתם משכיבים אותם לישון!

"מאז שנולדו הילדים, לא ישנו לילה שלם".

את המשפט הזה אני שומע הרבה מאוד פעמים בקליניקה- והדאגה שעולה אצלי היא לא רק להורים אלא גם לילד. הורים שלא ישנים טוב בלילה, מתפקדים פחות טוב בשעות היום. קל לזהות אותם. הם אלה שמתקשים להישאר ערים בישיבת הבוקר, מניחים את הראש על השולחן בזמן הצהריים, עוטים מבט מזוגג כשהם נדרשים להיות מרוכזים, נוטים לשכוח דברים וכו'. הורים אלה גם מגיעים אחה"צ הביתה, כשהם חסרי סבלנות, מותשים, נוטים יותר לכעוס על הילדים ולא ממש עוצרים לחשוב איך אפשר לשנות את המצב. הורים רבים מחכים שהילד יגדל ו/או שהבעיה תעבור מעצמה. בכך, הם רק מאריכים את משך הסבל שלהם ושל הילדים. ילדים ללא שנת לילה רצופה, נוטים בשעות העירות להיות יותר נודניקים, עצבניים, ואפשר שלא יגיעו למיצוי פוטנציאל הצמיחה שלהם.

למה הילד שלי לא ישן?

השינה מורכבת ממחזורי שינה. בין מחזור אחד לשני, יש סיכוי שילד יתעורר. יש ילדים שמתעוררים לשניות ספורות וחוזרים מיד לישון ויש כאלה שמתעוררים ליום חדש. להתעוררות מלאה יש מספר סיבות: הילד רגיל להירדם באופן שאינו זמין באמצע הלילה. לדוגמא: ילד שרגיל להירדם תוך כדי נדנוד (עגלה, מטה וכו') יחכה לנדנוד זה גם באמצע הלילה. ילד שרגיל להירדם לא במיטתו, יחפש את המקום בו הוא רגיל להירדם. ילד שרגיל לישון עם/על אמא/אבא, יחפש אותם כדי להירדם שוב. ילד שרגיל לשמוע סיפור עד שהוא נרדם, ירצה שוב סיפור, או לפחות את הקרבה של מי שמספר את הסיפור. רעב חרדת נטישה חלום בלהות חום/כאבים (כולל כאבי צמיחת שיניים) בעיה פיזיולוגית (כמו בעיות נשימה) ברוב המקרים, קשה לילד לחזור לישון בגלל הרגלי שינה לקויים. והיה ויש לילד בעיה פיזיולוגית, או שהוא סובל מחום או כאב, חשוב קודם כל, שהילד יבריא ואז אפשר להתפנות להקניית או הטמעת הרגלי שינה נכונים.

הגיל שבו מומלץ להתחיל הגיל הנכון יותר להתחיל "לחנך" את התינוק בכל נושא, וגם בנושא זה, הוא גיל שנה ואילך. יחד עם זאת, אפשר להתחיל ב"הכנות" להקניית הרגלי שינה נכונים לאחר גיל 6 חודשים, בהתאם לבשלות התינוק ובתנאי שהוא לא ניזון מהנקה. כמו בכל שינוי, גם פה נדרשות הכנות: כדי לא לבלבל את הילד וכדי לאפשר להורים שינוי מהיר וקל יותר, חשוב לתכנן את השינוי מראש ולהגדיר את תוכנית הפעולה, כך שיהיה להורים ולילד ברור מה עושים בכל שלב ומצב. להלן הדרכת הורים כללית כיצד להשיג לילה רצוף של שינה. במקרה שזה לא מצליח לכם, מומלץ לקבל הדרכת הורים ספציפית.

 1. הכנת ההורים: הורים צריכים לגבש עמדה במספר נושאים: מהי שעת השינה, מה יהיה טקס המעבר מעירות לשינה (אין מניעה שלאמא יהיה טקס אחד ולאבא טקס אחר), מה המדיניות כלפי האכלה בלילה, בכי בלילה והחלפת חיתול (רצוי להחליף רק אם זה מריח...). בנוסף, הורים צריכים להכין את עצמם לכך שחינוך להרגלי שינה נכונים, כרוך בשינוי דפוסים קיימים והדבר לא יתקבל באהדה על ידי הילד. לכן במקום לקוות למעבר חלק, צפו להתנגדות (טבעית). והיה והורים לא מסכימים על סוגיות אלה ואחרות והדבר משליך על הזוגיות שלהם, יש מקום לשקול יעוץ זוגי.

 2. הכנת החדר: חשוב להכין את החדר של הילד לשינה. ודאו שיש לילד מיטה נוחה ומזרן נוח. דאגו לתאורה חלשה, נטרלו רעשי חוץ. דאגו לאמצעי קירור/חימום לפי הצורך על מנת לייצב טמפרטורה נעימה בחדר (קור או חום לכשעצמם יכולים להביא להתעוררות).

 3. הכנת הילד: הודיעו לילד על השינוי הצפוי (בשיחה קצרה שאורכה לא יותר משתי דקות) ועל מועד התחלתו (למשל: "ממחר כל אחד הולך לישון במיטה שלו, וגם אתה". או, "ממחר, לא אוכלים יותר באמצע הלילה או אוכלים חצי בקבוק"...). הסבר זה חשוב לתת גם לילדים בני. הם אולי לא מבינים את המשמעות, אך הם יבינו את האינטונציה. והיה ויש תקשורת מילולית עם הילד, חשוב לקבל הסכמתו לתהליך או לשתפו בבחירת מועד התחלת השינוי ובאופי הטקס. לדוגמא, איזו בובה/שמיכה הוא רוצה שתהיה אתו, איפה יהיו המוצצים, איזה סיפור נקרא וכו'.

שלב הביצוע:

 4. גמילה מארוחות באמצע הלילה: אם רוצים שהילד יישן לילה שלם, צריך קודם לגמול אותו מארוחות אמצע הלילה. ילד מעל גיל שנה יכול לעבור לילה שלם בלי לאכול. אם הוא ממשיך לאכול, זה בדרך כלל בגלל הרגל. הפסקת הרגל זה צריכה להיתמך על ידי מתן ארוחה משביעה במיוחד בסמוך למועד השינה, וגמילה הדרגתית מארוחות אמצע הלילה: אפשר לשקול הורדה הדרגתית של כמות האוכל או דילולו- עד מצב שבו האוכל יפסיק להיות סיבה להתעוררות. חשוב לעדכן ולשתף את הילד בשינוי שיחול בתזונה שלו במשך הלילה (שוב, גם אם הוא בן שנה). ככל שילדים בוגרים יותר ואפשר לקיים אתם תקשורת מילולית, אפשר לשקול גם הפסקת ארוחת אמצע הלילה באופן חד, בתנאי שמקבלים את הסכמת הילד. במקרה כזה, חשוב גם לשאול את הילד מה יוכל לעזור לו להתגבר על הרעב של אמצע הלילה במידה ויתעורר, ומה אנחנו ההורים יכולים לומר לו כדי להזכיר לו את ההסכם שעשינו וכדי שיהיה לו קל יותר לעמוד בהסכם (לדוגמא: שילדים בוגרים ואחראים, אוכלים ביום ובלילה- ישנים).

 5. הורדת קצב הפעילות לפני השינה: שעות הפעילות מאופיינות בדרך כלל בעשייה, בתנועה, באנרגטיות. שינה מאופיינת במצב של רוגע ומנוחה. קשה לילדים (כמו למבוגרים), לעבור מהר ממצב של פעילות לשינה. צריך להעביר את הילד בהדרגה מפעילות למנוחה. פעילויות שעוזרות להשיג זאת הם סיפור, הכנת הבובה לישון וכדומה. לפני השינה זה לא הזמן להשתולל וגם לא לראות טלוויזיה (טלוויזיה מרדימה מבוגרים, אך יוצרת עוררות אצל ילדים). חשוב לשתף את הילד בתוכנית הפעולה. לדוגמא: "אנחנו מתוכננים לשינה: נקרא סיפור בסלון, נלך לעשות אמבטיה, נצחצח שיניים, נלבש פיג'מה, ניכנס למיטה, נגיד לילה טוב ונלך לישון".

 6. קיום טקס קבוע שמסמל "הולכים לישון": רצוי שטקס זה יתבצע סביב אותה שעה, לאחר שנגמרו ההכנות (אוכל, סיפור, אמבטיה, פיג'מה). כל אחד יחליט על הטקס שמתאים לו וינסה להתמיד בו כל ערב (וכן, אפשר לחרוג אם הילדים נרדמים באוטו בדרך מארוחת ערב ביום שישי אצל הסבא והסבתא). הטקס יכול להימשך בין דקה לשלוש דקות ויכול לכלול בין השאר: אמירת לילה טוב (עם חיבוק ונשיקה) לכל אחד מבני הבית, אמירת לילה טוב לצעצוע נבחר, הדלקת אור לילה, שיר ערס קצר. הילד ילמד שטקס זה מסמל הליכה לישון. הטקס צריך להסתיים בהכנסת הילד למיטה (כשהוא ער), ותזכורת שאוהבים אותו.

 7. אמצו "משפט שינה". זהו משפט קצר שיסמל לילד ולכם את סוף הטקס ושעכשיו הולכים לישון. משפט זה יאמר בסוף הטקס וישמש אתכם גם באמצע הלילה. לדוגמא: "עכשיו לילה ואתה הולך לישון. לילה טוב מתוק שלי". הדרך לשינה רצופה מתחילה בדרך שבה מרדימים את הילד

8. השאיפה היא שהילד יירדם לבד במיטתו באופן עצמאי. המטרה היא להגיע למצב שבו לאחר שסיימתם את הטקס הנ"ל, תצאו מהחדר והילד יירדם לבד. כשתשיגו זאת, יש את מרב הסיכויים שאם הילד יתעורר באמצע הלילה, הוא יוכל לחזור לישון לבד, מאחר והוא כבר יתרגל או ילמד להירדם לבד. סיפור לפני השינה (גם במיטה) הוא רעיון מצוין, כל עוד הוא לא סיפור שנועד להרדים את הילד. חשוב לגמור את הסיפור לפני שהילד נרדם כדי שלא יתרגל להירדם לנוכחותם וקולם של אבא או אמא המלווה אותו לתוך השינה. ילד שהורגל לישון כך, יתעורר באמצע הלילה ויצפה שוב לנוכחותם וקולם של אמא או אבא. איך לעודד שינה עצמאית:

 9. מינימום מגע.

 10. מינימום דיבורים. לא לנסות להרגיע או למנוע בכי מחאה.

 11. אם הילד מוחה - בשלב ראשון, לשבת לצד המיטה. בשלב שני, לצאת מהחדר בהדרגה. אם הילד שלכם הוא כמו רוב הילדים, צפו לכך שבלילות הראשונים של יישום הרגלי שינה נכונים, הוא ימחה בבכי ולא "ייתן" לכם לצאת מהחדר. בשלב זה חשוב לשמור על מינימום של מגע פיזי עם הילד (חיבוק קצר לפי הצורך, נשיקה קצרה ולא ניחומים וחיבוקים ארוכים), ואם אתם מרגישים צורך לדבר, אמרו רק את "משפט השינה" (לדוגמא: "עכשיו לילה. אתה צריך לישון. לילה טוב מתוק שלי"). המסר שצריך להעביר בכך לילד (ולכם כתזכורת) הוא: המחאה שלך מובנת אבל לא תעזור. זה לא נתון לדיון. אתה צריך לישון. במקרה של בכי, אפשר לפעול באחת משתי הדרכים הבאות (כל אחד יבחר את הדרך שמתאימה לו או לילדו). לשבת ליד המיטה עד שהילד יירדם (תזכורת: עם מינימום מגע ומלל). השהייה בחדר נועדה לתת לילד ביטחון שאתם שם עבורו. במקרה שהילד סובל מחרדת נטישה, ממומלץ להמשיך בדרך זו עד שהילד יתבגר ויתגבר על חדרת הנטישה. במקרים אחרים, לאחר שבוע - שבועיים, לעבור ל

שלב ב': לצאת מהחדר בהדרגה: אמרו לילד "עכשיו זה זמן הורים. אני הולך לסלון ועוד דקה אחזור לראות מה שלומך". אמרו זאת גם לילד בן שנה שאולי לא מבין את מה שאתם אומרים , אבל יכול להירגע מהטון המרגיע שלכם ומכך שאתם לא נעלמים לו. צאו, חיזרו אחרי דקה והודיעו: "חזרתי לראות מה שלומך". אם הילד בוכה, עשו ניסיון קצר להשכיבו במיטה, אם הוא מתעקש לעמוד ולבכות- ותרו, תנו נשיקה או חיבוק קצר ואמרו את "משפט השינה" שלכם. בימים הראשונים של תחילת שלב ב', אפשר להישאר שוב ליד המיטה עד שהילד יירגע, אבל דקות ספורות אחרי שנרגע (עוד לפני שיירדם), הודיעו שוב: "אני הולך לסלון ועוד דקה אחזור שוב לבדוק מה שלומך". עשו זאת כמה פעמים שצריך עד שהילד ילמד שאתם הולכים וחוזרים כמו שאתם אומרים. בהתחלה זה יביא להתפרצות בכי נוספת, אך עם הזמן הילד ילמד שאתם הולכים באופן זמני בלבד.

חשוב להימנע מניסיונות שכנוע להפסיק את הבכי או לשכנע באהבתכם (שלרגע לא הותנתה בספק) שכן אלה רק יאריכו את הבכי. כל שבוע, הוסיפו דקה למשך הזמן שלכם מחוץ לחדר. מה לעשות אם הילד מוחה באמצע הלילה? ראשית, חשוב להבין שאם הילד לא הולך לישון באופן עצמאי, אין לצפות שהוא יחזור לבד לישון. עם קימה של אמצע הלילה, מתמודדים באופן שתואר לעיל (לשבת ליד המיטה ולדקלם את משפט השינה", או לצאת בהדרגה).

היציאה בהדרגה נקראת גם שיטת ה "5 דקות". מניסיוני האישי ומניסיון של הורים רבים אותם ליוויתי, רצוי להתחיל ביציאה לדקה ולעלות בהדרגה. אמנם גישה זו נמשכת יותר זמן, אך היא משיגה את אותה התוצאה, עם פחות בכי.

הטיפ החשוב מכל:

העקרונות העומדים בבסיס הגישה המתוארת לעיל, הם לתת לילד תמיכה וביטחון ולשים גבולות ברורים שיהפכו את הקימה בלילה ללא משתלמת. עקביות והחלטיות בביצוע, יאפשרו הקניית הרגלי שינה נכונים תוך ימים ספורים. סטייה מהתוכנית תיצור בלבלול ותאריך את התהליך. חשוב מאוד שאתם כהורים, תעשו הכנה עצמית, תזכירו לעצמכם כיצד יש לנהוג ואת המטרה העומדת בסוף הדרך. ככל שתהיו יותר שלמים עם המהלך, עקביים והחלטיים, תשיגו תוצאות יותר מהירות ופחות כואבות. טיפים נוספים ל הדרכת הורים ניתן למצוא כאן.

 ילדים בוגרים יותר:

כשמתחילים להקנות הרגלי שינה נכונה בגיל בוגר יותר, כשהילד כבר ישן במיטת נוער, אפשר לצפות לכך שבדיוק לפני השינה, הוא יפתח תסמינים של רעב, צמא, כאבי בטן ורגליים קופצניות שמביאות אותו לסלון פעם אחר פעם וכו'. גם במקרים אלה, חשוב שהמילים היחידות שתשמיעו יהיו של "משפט השינה" המפורסם. מדי פעם, עזרו לו להגיע שוב למיטתו. אל תיכנסו לעימותים או ויכוחים, כי אלה רק ישרתו את המטרה שלו: עוד אקשן ודחיית השינה. אם הילד לא מספיק עייף בשעת השינה, יש מקום לשקול לוותר על שנת הצהריים. בהצלחה.